כמה קצר יכול להיות סיפור, ועדיין שיהיו בו טבע, נמרים והרפתקאות?

זו השאלה ששאלתי את עצמי כשכתבתי את ״גורה נמרה״, ואז ניגשתי לכתוב. רציתי שזה יהיה סיפור שאפשר להקריא לכל גיל. אפילו חצי שנה. סיפור קצר, אבל שמאפשר להשתהות איפה שרוצים במהלכו, להקשיב למילים ודרכן לראות עוד מהטבע שמסביב. ניסיתי לקצר כמה שיותר את השורות, ובסוף כל קטע – פעולה, שאותה עושה הנמרה.

למה נמרה ולא נמר?

קודם כל, יש לי ילדה אחת (אביגיל) וגם את הסיפור הזה כתבתי עבורה. וחוץ מזה – נמרות צריכות להיות מאד אמיצות כדי להסתדר בטבע. הן מגדלות את הגורים שלהן לבד לגמרי, וזו משימה לא פשוטה גם לשחק איתם, גם ללמד אותם לצוד – והכי חשוב להביא להם מזון. ויש בעולם יותר מדי ספרים על אריות (כמו סימבה), ושאר חיות ממין זכר ומעט על חיות ממין נקבה. באחד הספרים שאהבתי מאד בתור ילד – ״הרוח בערבי הנחל״ של קנת גרהם, אין כמעט דמויות ממין נקבה.

לאורך השנים, בנות התרגלו לקרוא ספרים על גיבורים בנים, אבל מעט מדי בנים התרגלו לקרוא ספרים על גיבורות בנות. ואין זמן טוב יותר להתחיל לשנות את זה מאשר הגיל הרך.

למה בכלל נמרים?

אבא שלי היה זואולוג (חוקר חיות) והדבר שהכי עניין אותו בעולם היה חיות בר. כשהייתי ילד, היו לנו בבית, חוץ משני האחים ושתי האחיות שלי, שועלים, עופרי צבאים, גדיי יעלים, ואפילו נמרה אמיתית. לא היה קל בכלל לגדל את כל החיות האלה, אבל בעוד שהשועלים היו חמודים ועדינים, והיה ממש כיף לשחק איתם – הנמרה (קראנו לה עתר) היתה פראית לגמרי. הכח שהיה לה בכפות הרגליים היה עצום, ואפילו כנמרה תינוקת, כל שריטה ממנה היתה כואבת מאד. יום אחד היא קפצה על השיש והפילה את כל הכוסות שהיו תלויות על המדף מעל המטבח. כשהיינו יוצאים איתה לטיולים היא היתה מתנפלת לנו על הרגליים – במיוחד על אחי הקטן עפרי.

אז יש לי הרבה מה לספר על נמרים, אבל הסיפורים הכי יפים הם בכלל על נמרים בטבע ולא בבית. ו״גורה נמרה״ הוא סיפור כזה.

איך אפשר להזמין את הספר?

באתר של הוצאת ״מטר״ וגם ברשתות הספרים.

 

 

גורה נמרה

טבע ישראלי ללא מגע יד אדם